מאירי על קידושין ל״ט

1 ומכל מקום לענין ביאור לדעת האומר ובלבד שלא ילקוט ביד אמרו בגמרא ספק לי ואנא איכול כלומר ספק לי שלא אצטרך אני ללקוט ביד ולמדת שאף ישראל יכול למכור ממנה ואההיא דיורד ולוקט בפניו ובלבד שלא ילקוט ביד קאי ואין הלכה כן כמו שביארנו ומכל מקום יש שפירשה אההיא דיורד ולוקח ובלבד שלא יראהו לוקט כלומר שלא יתברר לו שהיא מן הערלה ופירוש ספק לי כלומר שתלקוט לי או שתצוה ללקוט לי שלא בידיעתי עד שכשיגיעו לידי יהיו אצלי ספק ואני אוכל ולפירוש זה הלכה היא אלא שאין נאה למוכר לעשות כן שמכיון שהממציא יודע האיסור בודאי אין ראוי לו להיותו מאכיל איסור:

2 וכן יש שפירשו בספק ערלה וספק כלאים דרכים אחרים ומצד מה שהקשינו מרוב וקרוב שלדעתם אף בקרוב המצוי אמרו לילך אחר הרוב ומפרשים ספק ערלה כגון שיש שם נטיעות של ערלה ושל היתר וכן הדין בכל דיני הספקות:

3 שלשה דינין יש באיסור כלאים והם הרכבת אילן מין בשאינו מינו וכלאי הכרם וכלאי זרעים:

4 הרכבת אילן אסורה מן התורה בין בארץ בין בחוצה לארץ ולוקין עליהם ואסור לומר לגוי להרכיב לו באילנו אלא שאפילו בארץ מותרין הפירות באכילה ואפילו למרכיב עצמו:

5 כלאי הכרם אסורין מן התורה בארץ ולוקין עליהם ובחוצה לארץ אסורין מדברי סופרים ואסורין בהנאה לכל אדם בארץ מן התורה ובחוצה לארץ מדברי סופרים:

6 כלאי זרעים אסורין מן התורה בארץ ולוקין עליהם ומכל מקום אם עבר וזרען מותרין באכילה וזה שאמרו בסוגיא זו כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה דאלמא באכילה מיהא אסירי אינו כן אלא מתוך שאמר בכלאי הכרם דבארץ אסירי בהנאה נקט ליה בכלאי זרעים דבארץ שרי בהנאה ומכל מקום אף באכילה מותר ומותר לומר לגוי לזרעם לו ובחוצה לארץ מותר אף לישראל עצמו לזרעם לכתחלה ולא סוף דבר שאין צריך להרחיק ביניהם שיעור יניקה כגון שיזרע ארבע זרעים בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע על הדרך שהתבאר במסכת שבת ומכל מקום שיצטרך לזרעם זו לבד וזו לבד שאם כן אף בדרך זה הואיל ואין ביניהם שיעור יניקה מה הועיל אלא שאף לערב הזרעים לזרעם ביחד מותר:

7 ומאחר שביארנו דיניהם צריך שנבאר את שמותיהם והוא שהרכבת אילן הוא במי שהרכיב יחור של אגוז באילן של תאנה והדומה לזה אפילו אילן מאכל באילן הירק וכן אם הרכיב ירק באילן או אילן בירק כמו שמרכיבין ענף אילן בקלח של כרוב וכמו שתוחבין זמורה באבטיח ליתן מימיה לתוכה והדומים לזה אבל זריעת זרעים עם זרע אילן או עירוב זרעי אילנות מותר שאין לך כלאים באילן אלא הרכבה של שני מינין הא כל שבמין אחד אע"פ שאין זה כזה כגון מיני התאנה אם הרכיב זה במין אחר שבתאנה מותר שהרי באגסים וקרוסטמלין ובפרישין עם עוזרידין אמרו שאין כלאים זה בזה ואע"פ שאין אנו בקיאין בשמות אלו מכל מקום נראין הדברים שהם רחוקים זה מזה יותר ממיני התאנה זה בזה:

8 וכלאי זרעים הוא שלוקח שני מיני זרעים וזורען בשדהו הן ממיני הקטניות הן ממיני ירקות כגון חטה ושעורה או פולים ועדשים או זרע חציר וזרע כרתי וכיוצא באלו:

9 וכלאי הכרם הוא שזורע שני מיני זרעים כאחד מזרעים שבתבואה או הקנבוס ולוף שהם נגמרים עם גמר תבואת הכרם ולפיכך אמרו עליהם שאסורין מן התורה או אף שבקטניות ושבירקות מדברי סופרים חוץ מקצת זרעים נזכרים במקומם ומכללם האירוס והקסוס ושושנת המלך שאינם כלאים בכרם הא כל המינין שהזכרנו כלאים בכרם כל זמן שיזרעם בתוך הכרם או שיקח שני מינים מאלו עם חרצן ויזרעם כאחת בשדהו שכל שני מינין בכרם או שלשה מינין שהחרצן אחד מהם כלאי הכרם הוא נקרא ואיסורן וחיובן הוא שיזרע שני המינין כאחד בכרם או שיזרע שלשת המינין כאחד והוא הנקרא במפולת יד והוא שאמרו עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד והוא הדין אם זורע חטה ושעורה במפולת יד בתוך הכרם וחייב באלו משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם אבל אם זרע חטה וחרצן או שעורה וחרצן או חטה בכרם או שני מינין בכרם אלא שלא זרעם כאחד אלא זה אחר זה וכן שזרע חטה ושעורה וחרצן אלא שלא זרעם כאחד אלא זה אחר זה אין אלו כלאי הכרם אלא שקצתם כלאי זרעים ומכל מקום יש בזה מחלקת בין המפרשים יש אומרים שאין אלו כלאי הכרם לא לענין איסור זריעה ר"ל מלקות בארץ ואיסור בחוצה לארץ ולא לענין איסור הנאה וזה שאמרו המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור דלא כר' יאשיה היא ואינה הלכה ואפילו שני מינין בכרם כל שאינן במפולת יד מותר בהנאה וכן דעת קצת רבני צרפת ויש אומרים שלא אמרה ר' יאשיה אלא לענין איסור זריעה אבל לענין איסור הנאה אפילו חטה וחרצן או מין אחד בכרם אסור בהנאה ואין צריך לומר שני מינים בכרם אע"פ שאינן במפולת יד וכשמועת המעביר עציץ נקוב בכרם שפירושה אפילו בעציץ של מין אחד וכן הרבה שמועות בתלמוד נוטות לדעת זה כגון מחיצת הכרם שנפרצה והמסכך גפנו על תבואתו של חברו והמקיים קוצים בכרם וכשותא בכרמא ערובא הא באכילה מיהא כלם מודים שאסור ואפילו מין אחד בכרם וגדולי הדורות מכריעים שמין אחד בכרם או חטה וחרצן מותר אף באכילה שאם לא כן מהו שאמרו במסכת ברכות נהוג עלמא כר' יאשיה לענין כלאים הואיל ואיסורן במקומו עומד מה היו מועילים במנהגם ואם כן כל השמועות שמורות שמין אחד בכרם קדש אינן הלכה וכן מוכיח מה שאמרו באחרון של בכורות אין תורמין ממין על שאינו מינו דכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן תן חלב לזה וחלב לזה אשכחן תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה אינו דין וכו' ולר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן היכי מייתי לה מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר שאין כלאים אין מתעשרין וכו' ואלו היה ר' יאשיה סובר שמין אחד בכרם אוסר באכילה או בהנאה היה לו להביא הקל וחמר כן מה תירוש ויצהר שאם נטעם זה עם זה אינם אסורים אין מתעשרין תירוש ודגן וכו' וכן יש עוד ראיה לזה לדעתי ממעשה הנזכר כאן חזיוה לההוא גברא דהוה זרע ביני גופני וודאי לכונת אכילה היה עושה כן והיה לו לשמתו על שם שהיה יודע בסופו שיאכל אלא ודאי מותרין באכילה אלא שלכתחלה מיהא אסור וכן הדין בשעורה וחרצן או בחטה וחרצן שודאי מותרין באכילה אבל שני מינין בכרם אע"פ שאינם במפולת יד וכן חטה ושעורה וחרצן אע"פ שאינן במפולת יד אסורין בהנאה וממה שאמרו בפרק כל הבשר כתוב המלאה דמשמע דוקא התוספת וכתוב הזרע דמשמע שאף הזרע עצמו משהושרש נאסר אע"פ שלא הוסיף ותירץ זורע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא בהוסיף אלמא אע"פ שלא נזרע במפולת יד כל שהוסיף אסור ודין כלאי הכרם בכרם שהוא עדיין בוסר לא קדש עד שיעשו הענבים כפול הלבן שהוא שיעור דק והוא כשיעור שיצאו הענבים מכלל בוסר אע"פ שהירק או התבואות השרישו אלא שבזו קונסין אותו לאסור את הזרע אבל כל שיצאו הענבים מכלל בוסר וזרע ביניהם משנשרשו קדש יש מתירין בכלאי זרעים לזרוע מין אחד בכרם על ידי גוים ממה שאמרו במסכת שבת יהיב פרוטה לגוי וזרע ויש אוסרין מפני שכל שאסור לו אסור אף על ידי גוי ולא אמרוה אלא בכשות שהוא ספק אילן:

10 המשנה האחת עשרה ואינה מכונת הפרק כלל אלא שבאה הנה על ידי גלגול מה שהזכיר בענין המצות והוא שאמר כל העושה מצוה אחת מטיבים לו ומאריכים את ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבים לו ואין מאריכים את ימיו ואינו נוחל את הארץ וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן הישוב והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק אמר הר"ם פי' רצה באמרו כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו שהן כנגד עונותיו עד שיהיו זכויותיו מרובין מעונותיו בזאת המצוה ואמרו כל שאינו עושה מצוה אחת רצה בו אפי' שרעותיו יותר מטובותיו ולא עשה מצוה אחת כדי להשוותם אבל עונותיו מרובין מזכויותיו ואמר מטיבין לו ומאריכין את ימיו בעולם הזה והנה נבאר זה בסנהדרין בפירוש ודרך ארץ היא הנהגתו עם אנשי העולם בטובו יהיה בעל מוסר ענין אין זה בעמידתו בעולם אבל יציאתו מן העולם הנאתו לעולם ואמר באיש הזה משפטו שמושבו מושב לצים ופסול לעדות:

11 אמר המאירי פירשוה בגמרא מצוה אחת יתירה על זכיותיו וכלל הדברים שיהא בכללו נעשה צדיק שאין הכל תלוי במנין שיש מצוה שקולה כנגד כמה ויש עבירה שקולה כנגד כמה ואין הענין אלא כמי שאומר שהצדיק נגמל בזה ובבא וכמו שאמרו בקצת מצות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ומהם כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם שכל אלו יש בהם טוב לשמים וטוב לבריות והוא שאמרו כאן מטיבין לו ומאריכין ימיו ושנותיו ונוחל את הארץ ר"ל העולם הבא ואם אנו רואים אותו לפעמים שהוא נענש איפשר שהוא לנקותו ממקצת עונות והכל ביושר אלא שאפני דרכיו נעלמים ממנו ועל דרך זה אמרו בקצת מצות שאם היתה שקולה מכרעת וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן היישוב ופסול הוא לעדות כמו שביארנו הענין באחרון של חגיגה אבל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשלש לא במהרה ינתק:

12 זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא מפנות האמונה להאמין בגמול ובעונש בין בעולם הזה בין בעולם הבא ואל יבלבלהו מה שיראה מהעדר הסדור בין בני אדם בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו שהכל ביושר פעמים שהוא צדיק גמור או שאין עונותיו כדאי להשתלם כל כך ונגמל בזה ובבא ופעמים שמקצת עבירות שבו צריכות מירוק ומריעין לו לנקותו מעונותיו עד שנדמה כאלו הוא רשע וכן הרשע לפעמים רשע גמור ונענש בזה ובבא ופעמים צריך שיגמל לקצת מעשים שבידו ומטיבין לו כדכתיב ומשלם לשונאיו על פניו כלומר בעוד שהוא חי כדי להאבידו לעולם הבא וזהו ענין יום טוב ויום ביש כלומר שכל העושה מצוה אחת יתירה מטיבין לו ר"ל שמתקינין לו כדרך שמתקינין ליום טוב שמצטערין ומתעמלין קודם לו להכנת יומו כך מטיבין לו ר"ל שמתקינין ליום טוב שלו כלומר שמצערין אותו בעולם הזה להיות יומו מותקן לעולם הבא וההפך להפך הא למדת שאע"פ שיש לפעמים שכר מצות אף בעולם הזה מכל מקום כמה דברים מעכבין את הגמול ועקר השכר לעולם הבא ולפיכך אל יהרהר אדם בענין צדיק ורע לו או רשע וטוב לו כלל ועל דעת זה העידו קצת חכמים ואמרו הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו של זה שהרי בשתי מצות אלו כתוב טובה ואריכות ימים אלא לעולם שכלו טוב ולעולם שכלו ארוך ואע"פ שבעל זה המאמר סובר שאין בעולם הזה שכר מצות מכל מקום עקר הענין ופנת הדת להשלים ביניהם לומר שאף בעולם הזה יש שכר אלא שהוא מתערב לקצת סבות ונמצא עיקרו צפון לעולם הבא וכל מעשיו יתברך במשפט ויושר אלא שאפני חכמתו נעלמים וכבר הארכנו בענינים אלו בילדותנו בחבור התשובה:

13 לעולם יזהר אדם שלא להרהר בעבירה שאע"פ שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה כלומר שאין נענש בה כאלו עשה מעשה מכל מקום נענש הוא עליה אחר שהוא מכוין בהרהורו לכונת עשיית העבירה ושלא נמנע מעשייתה מצד כבישת יצרו אלא שלא נזדמן לידו להוציא הרהורו לפועל:

14 ויש דברים שהמחשבה מעשה גמור והוא כל הדברים התלויים בייחוד ובשאר עניני האמונה שהרי עיקר דברים אלו במחשבה הם והוא שנאמר בע"ז למען תפוש את בני ישראל בלבם ומי שבא דבר עבירה לידו וכבש ביצרו והציל עצמו ממנה הרי הוא כעושה מצוה: